החלטה בתיק סע"ש 49579-04-13

1.         בפני בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.

2.         התובע, אזרח תאילנד, הגיש תביעה כנגד הנתבע בגין התקופה בה הועסק על ידו כעובד זר בענף החקלאות בין השנים 2004-2008.

            התביעה עוסקת בתשלום הפרשי שכר מינימום, שעות נוספות וזכויות נוספות.

            הנתבע הינו בעל משק חקלאי במושב אחיטוב.

3.         בנימוקי הבקשה נטען כי מדובר בתביעה מופרזת אשר אינה מבוססת ואינה נתמכת במסמכים ואשר ניהולה כרוך בהוצאות רבות עבור הנתבע.

            לטענת הנתבע התביעה הוגשה תוך שיהוי ניכר, כ-5 שנים לאחר הפסקת יחסי העבודה בין הצדדים. התובע אינו שוהה בארץ מאז שנת 2008, אינו בעל נכסים בישראל ומענו המדויק אינו ידוע.   

            עוד נטען כי יפוי הכח שצורף לכתב התביעה נחתם על ידי התובע לפני כ-3 שנים ואומת על ידי נציג קונסולרי כשנתיים וחצי לאחר מכן. לא ברור מה קרה עם התובע מאז חתימת יפוי הכח ועד היום.

            בנסיבות אלו, לטענת הנתבע, קיים חשש ממשי כי לא יוכל להיפרע בגין הוצאות ניהולו של הליך הסרק שנפתח נגדו.

4.         בתגובת התובע נטען כי חיוב התובע בהפקדת ערובה כתנאי לניהול התביעה יהווה פגיעה חמורה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד, ותחסום את דרכו לבית הדין.

            לטענת התובע אין זאת דרכו של בית הדין להכביד על מימוש זכויות תוך חיוב מתן ערובה, בפרט משמדובר בעובד זר המשתייך לאחת מקבוצות העובדים המוחלשות בשוק העבודה.

            נטען כי סיכויי התביעה הינם גבוהים וכי אין להניח מראש כי העובד הזר לא יקיים את התחייבויותיו על פי פסק דין שיינתן.

            כן נטען כי יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות על פני האינטרס הכלכלי של הנתבע להבטחת הוצאותיו.

5.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים להלן החלטתי.

6.         סמכותו של בית הדין להטיל חיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע נגזרת מהוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע כי:

            " בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

מכח הוראה זו אימצו בתי הדין את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות. זאת תוך מתן דגש לאופיים המיוחד של ההליכים בבית הדין לעבודה  (ר' ע"ע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי נ' אוליצקי עפר כבישים ופיתוח בע"מ , פד"ע לה 625)

            וכך נפסק לעניין זה:

            " חיובו של בעל דין בהפקדת ערובה כתנאי לקיומו של הליך משפטי פוגע בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד. עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת, אלא בזכות שיש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, בהם האינטרס של בעל דין שכנגד שלא להיות מוטרד ללא סוף, או לא לצאת בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. תכלית החיוב בערובה הינו מניעת תביעות סרק והשיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בהליך. השיקול המשני הוא יכולת גביית ההוצאות מבעל הדין כנגדו מכוונת הבקשה".

            ע"ע 453354 ניקולא דטקו נ ' שומרוני בע"מ )ניתן ביום  20/8/07)